ומשני וגובה קרקע. בתמיה וכי גובה הוא הקרקע להחליפה או למכרה ככספים הא אין לו אלא אכילת פירות בלבד וקרקע כדקאי קאי:

ואינו משתכר. קושיא היא בתמי' הא עכ''פ משתכר ממנה:

בשוייה. שהרי אינה עשויה למכור:

הכניסה לו בהמה. מאי אי הוה ככלים או ככספים שלפעמים משתכר בה:

דינר. זהב לעשותן תקשיטין שמין בשוייהן:

תקשיטין. הכניסה לו תכשיטי זהב לעשותן דינר שמין בא' ומחצה ככספים מפני שמשתכרין בהן:

ותני. בברייתא כן:

זהב. כלי זהב כגון נזמים וטבעות:

בשוייו. שמין אותן בשוייו שלא יוסיף עליהן שליש שהרי אין עומדין להשתכר אלא להתקשט בהן וכך לא יפחות מהן חומש דזהב אינו נפחת:

אמר לון פוחת חומש ואינו כופל. והשיב להן שכנגד השום יפחות חומש אבל אינו רוצה לכפול כנגד הכספים מפני שאינו רוצה לישא וליתן בהם וכלומר דמייתי סייעתא להא דאמר שמין דעתו של איש והיינו מן הסתם אבל אם פירש דעתו הולכין אחריו ולפיכך קאמר שבזה הוא מרוצה שיפחתו חומש דבדעתה תלוי והיא רוצה להשתמש בכליה אבל אני אין דעתי להשתמש בכספים וכגון זה שומעין לו:

אמרין ליה פחות חומש וכופל. כלומר שהכניסה לו כלים בשומא וכספים בעין ואמרו להחתן שיפחות חומש בכתובתה כנגד השום ויכפול במחצה יותר כנגד הכספים ולאו דוקא יכפול אלא שיוסיף לה כראוי מן הדין:

דילמא. מעשה ברבי חייה ורבי יוסי ור' אימי שהלכו לשומא של בתו דריב''ח:

זאת אומרת שאין אדם רשאי למכור כלי אשתו שהרי הוא פוחת חומש בכתובתה כדי שתשתמש בכליה:

שמין דעתו של איש וכן כשהכניסה לו כספים מדינא לא ישתמש בהן אלא ששמין בהן דעתו של איש שהוא רוצה לישא וליתן ולהרויח בהן ולעשותן עליו באחד ומחצה שהוא שליש מלבר יותר ממה שקיבל כדי שיכול להשתמש בהן:

שמין דעתה של אשה. כשהיא מכנסת לו כלים בשום שהיא רוצה לכלות כליה ולהשתמש בהן ושיפחות הבעל בכתובתה חומש משוויין כלומר דמדינא אינה משתמשת בהן כיון שהכניסה אותם לבעלה והילכך תיקנו חכמים שיפחתו אותן חומש משוויין כדי שתשתמש בהן והיא מתרצי' בכך:

גמ' מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה. כשהכניסה לו כספים שיהא פוסק חמש עשרה מאות כנגד אלף שהוא מחצה יותר ובשום אם הכניסה לו כלים וחפצים בשום אמרו שהוא פוחת חומש:

עשרה דינר וקופה. של בשמים כדמפרש בגמרא שיתן לה עשרה דינר על כל מנה ומנה שהיא מביאה לו כדי לקנות לה מהם בשמים ותמרוקי נשים:

סלעה. שהוא ארבע דינרין נעשית לכתוב בשטר כתובה ששה דינר שהוא שליש יותר ואשמעינן תנא דדינרין בעין בין שהן מרובין כגון אלף דינר דקתני ברישא בין שהן מועטין כגון סלע דקתני הכא לעולם נכתבין בשטר הכתובה בשליש יותר מפני שעומדין להשתכר בהן מיד:

מתני' פסקה להכניס לו כספים. דינרים בעין שמוכנים להשתכר מיד:

מתני' לא יפחות לה מחמשים זוז. כשיעור הכסות שפוסקין לאשת עני שבישראל כדתנן בפרק ה':

וכן המשיאין את היתומה. מפרש בגמרא מי הן המשיאין:

ואם יש בכיס. של צדקה:

כיני מתניתא. כלומר דמפרש הא דקתני במתני' וקופה לכל מנה לקופת בשמים לכל מנה ומנה שהכניסה לו קאמר דנותן לה עשרה דינר כדפרישית במתני':

עשו הניית בשמים כהניית כספים. כלומר כמו בכספים דהכל לפי מה שהכניסה לו מוסיף לה וכן בהניית בשמים שכך שיערו חכמים שהאשה המביאה מנה לבעלה ראויה היא לבשמים של עשר זוז ואם יותר יותר. א''נ אמנהג המדינה קאי ואדברי רשב''ג במתני' דלא פליג את''ק אלא דת''ק מיירי בעיר חדשה שאין בה מנהג וקאמר רשב''ג דבמקום שיש מנהג הכל לפי המנהג בכספים וכן נמי בבשמים:

עשו הניית פריה ורביה כהניית כספים. כמו דבכספים הכל לפי התנאי או לפי המנהג כן נמי בפ''ו אם התנו ביניהם שאם לא תלד לו בנים לזמן כך וכך שיכול לגרשה הכל לפי התנאי או לפי המנהג וע''ז מייתי עובדא כהדא וכו':

לקדשין. שם מקום:

אשכחינון ערירין. מצאום לאיש ואשתו שהיו ערירים בלא בנים ובאו לפניהם לדין ואמרו להן אם עשיתם תנאי ביניכם היאך לנהוג הרי יפה ואם לאו הולכין אחר מנהג המדינה:

פסקה להכניס לו אלף זוז. כספים וצריך לעשותן מן הדין ט''ו מנה לא עשה וכו':

אין פוחתין לבתולה וכו'. וגובה כדינה ולקמיה פריך עלה:

הכא את אמר מיגרע וכו'. אמאי קאמרת ברישא דמנכה לה מהסך הכתוב בכתובה ונותן לה בפי ערך המגיע לה ובסיפא קאמרת דאינו מיגרע כלומר שאינו מחשב עמה לנכות לפי החשבון ואינו נותן לה אלא כדינה לבתולה מאתים וכו' ואמאי לא תגב' לפי ערך המגיע לה ומשני דסיפא מיירי שנטלה מקצת המגיע לה:

ופריך הכא את אומר נוגע בתוספת והכא וכו'. כלומר אמאי לא נקט נמי בסיפא דאינו נוגע בתוספת כמו דקאמר ברישא ומשני בשלמא ברישא דהוסיף לה על המגיע לה הילכך איצטריך לאשמעינן דאין משלם לה התוספת דלא תימא מדעתו הוסיף לה אע''פ שאין מגיע לה כלום אבל בסיפא דחזינן דהוא פוחת לה מהערך המגיע מהיכי תיתי לומר דנוגע בתוספת ולא איצטריך לאשמועינן. וכל זה דוחק וגמגום ובתוספתא גריס ברישא אם עשתה קיצתה גובה וכו' ואם לאו גורעת שלשה דינרין לכל סלע ובפסקה להכניס לו חמשה מאות דינר כספים כו' גריס גורע' חמשה דינרין לכל סלע וא''א ג''כ להעמיד הגי' הזאת ואם נגרוס בשניהם גורע' שלשה דינרין אפשר לפרש דה''ק אם עשתה קיצתה כלומר שהכניסה לו כמו שנתחייבה להכניס לו החמש מאות דינרין גובה את הכל כל האלף זוז מפני שנתרצה בכך ונתחייב בעצמו להוסיף לה כ''כ על מה שהכניסה ואע''פ דמדינא אין מגיע לה. ואם לאו. כלומר שלא השלימה קצבתה מה שפסקה להכניס לו אלא כתב לה על סמך שתכניס לו ואח''כ לא הכניסה לו כלום ונמצא עכשיו שאין מגיע לה אלא כתיבתה בלבד גורעת שלשה דינרין לכל סלע והיינו לפי סך הכתוב בכתובה והן ר''ן סלעים מנכה לה ג' דינרין לכל סלע ואינו נותן לה אלא ר''ן דינרים וכן בפסקה להכניס לו כספים ובסיפא שפסקה להכניס לו אלף זוז וכו' ולא השלימ' חקה אינה גובה אלא כתובתה בלבד וע''ז פריך אמאי קאמרת ברישא דמנכה לה לפי החשבון שלשה דינרין לכל סלע ונמצאת גובה חמשים דינרין יותר על כתובתה ובסיפא אינו מיגרע כלומר שאין מחשב עמה כלום לגרע מהסך הכתוב בכתובה ואינה גובה אלא מאתים בלבד ומשני דרישא מיירי שנטלה כבר החמשים זוז ואין מוציאין מידה. הכא את אמר נוגע בתוספת וכו' כדפרישית בלישנא קמא:

תניא בין בשום בין בכספים. הכל לפי החשבון כדמפרש ואזיל בשום מה לפי מה שהוא פוחת כלומר באיזה שום שהוא בין בשומא רבה או בשומא זוטרא הכל לפי מה שהוא פוחת לה החומש וכן בכספים לפי מה שהוא בין הרבה בין מעט מוסיף לה לפי מה שהיא מכנסת וקמ''ל דלא תימא לחלק בין אם הריוח מרובה או מועט או אם ההוצאות מרובין כשהוא סך הרבה או מועטין לסך מועט אלא לעולם פוחת חומש מן השום ומוסיף שליש על הכספים בעין כדפרישית במתני':

מיגרע ששה דינר לכל סלע. כלומר שמנכה לה מסך אלף זוז שכתב בכתובה ומחשב לה הסך שהכניסה לו שהן קכ''ה סלעים כל סלע וסלע בששה דינרים כדון הכספים שמוסיף לה ב' דינרים על כל סלע ועולה לשבע מאות וחמשים דינרין המגיעין לה ואינו משלם לה התוספת:

פסקה להכניס לו חמשה מאות דינר כספים. ומן הדין עושה אותן ז' מאות ומחצה שהוא שליש יותר כדין הכספים ולא עשה כן וכו':

ואינו נוגע בתוספת. ביותר מהסך הזה שהוסיף לה עד סך אלף זוז אינו נוגע ואינה גובה כלום:

חמשה דינר לכל סלע. כלומר שמנכה לה מהסך ומחשב לה כל סלע שהוא נותן לה בחמשה דינר ועולה לארבע מאות דינרין המגיעין לה שהרי ק' סלעים ד' מאות דינרין וכשנותן לה ק' סלע ומחשב כל סלע בה' דינר כדי למלאות השום של חמש מאות שהכניסה לו הרי נתקבלה ד' מאות דינרין:

מיגרע. מנכה לה וגורעת כנגדן שהרי הטעות ניכר מתוכו:

ואם לאו. שלא עשת קיצותא סתם אלא שכתב בכתובה שהוא מקבל עליו אלף זוז נגד השום שהכניסה לו בחמש מאות:

גובה. היא את הכל שהרי נתרצה בכך וקיבל עליו לכתוב בכתובה אלף זוז ואפילו לא הכניסה לו כלום נתחייב במה שכתב לה:

אם עשת קיצותא. כלומר שקיבל עליו סתם ולא כתב בכתובה שהוא מקבל עליו סך זה נגד השום שהכניסה לו כך וכך אלא עשה קצבה מסך אלף דינרין סתם בכתובתה:

עשה אותו ארבע מאות. כלומר מן הדין לא היה צריך לקבל עליו כי אם ארבע מאות דינר כדתנן וכנגד השום הוא פוחת חומש והוא לא עשה כן אלא קיבל עליו לכתוב בכתובה אלף דינרין:

גמ' פסקה להכניס לו בה' מאות דינר שום. שהכניסה לו כלים ושמאתן בה' מאות דינר: